סבא שמואל, בנו של יעקב הכט (1868 – 1929) נולד בכפר בשנת 1901 ושם עברו ימי ילדותו ונעוריו. הוא למד בסמינר למורים היהודי1 בווירצבורג (ILBA) בשנים 1917-1920 (Strätz 1989:243) .
הסמינר נוסד בשנת 1864, ובו הוסמך כמורה בשנת 1921. העיר ווירצבורג2 היא בירת המחוז של פרנקוניה התיכונה שבה נכלל גם הכפר ולכן ניתן היה לקבל את המסמכים על תולדות המשפחה מהארכיונים של עיר זו. בשנת 1921 עם סיום לימודיו עבר סבא שמואל, למינץ (Mainz). במינץ לימד בבית הספר היהודי "בונדי שולה" (Bondi-Schule) (Keim1988:84). בצילום כתתו של שמואל הכט, האחרון בשורה השנייה בצד שמאל הוא יצחק קליין) הוא נישא בשנת 1929 לתלמידתו, אסתר (אלזה) קליין, שהייתה צעירה ממנו בעשר שנים (ילידת1911). אחותי הבכירה, מרים נולדה במינץ בשנת 1931.
שורש משפחתה של אסתר הכט לבית קליין, נבדקה ונמסרה על ידי אחיה, יצחק קלי (קלין, לשעבר) (היום תושב המושב בית מאיר ליד ירושלים). המידע על פי דבריו, בדבר שורשיה של משפחת קליין מגיע לשנת 1650 וכי שם המשפחה קליין, ניתן ב – 1670.
סבתא וסבא- רבה מצד סבתא אסתר (בצילום היא בתחילת שנות העשרים), הם יוסף (Josef) והדה (Hedwig) קליין לבית הוימן. יוסף קליין נולד בתאריך 27.12.1880 בווירצבורג (URSPRINGEN, WUERZBURG) בווריה, ליצחק ואסתר, העיר בו למד סבא שמואל, והדה רעייתו נולדה בתאריך 31.10.1889. (בצילום יוסף והדה קליין בשנות השלושים). יוסף קליין היה סוחר נעלים ובימי מלחמת העולם השנייה עבר לנהל את מושב הזקנים היהודי בעירו מינץ (Mainz).
משפחת קליין גורשה, בתקופת שלטון הנאצים, לעיר דרמשטט (Darmstadt) ומשם נשלחו ב"משלוח" מס' XVII/I -578 (28.09.1942) למחנה טרזיינשטדט (טרזין) בצ'כוסלובקיה. משפחת קליין נשלחה ב 19.10.1944, בטרנספורט מס' Es – 134 לאושוויץ (Auschwitz) , והושמדה שם סמוך לסיום המלחמה ( הפרטים נמסרו
ב – 30.11.1955 על ידי הבן יצחק קליין (בצילום בצד שמאל יצחק כנער במינץ) כ"דף-עד" ל"יד ושם". אשר למשפחת שמואל ואסתר הכט, שאנו דנים בעניינה היא עברה בשנת 1932 לברלין. כותב שורות אלו נולד בשנת 1935 ושלושת שנותיו הראשונות עברו עליו בברלין. על גבי תעודת הלידה כבר בשנת 1936 הוטבעה החותמת של צלב הקרס !
סבא שמואל התמחה ולימד בכיתות א' בבית ספר של קהילת "עדת ישראל", ראה צילום בצד שמאל. קהילה שבראשה עמד הרב עזריאל הילדסהימר, אשר אותו העריץ סבא שמואל את ולא פסק מלדבר עליו כל חייו. קהילת "עדת ישראל" נוסדה בשנת 1869 כריאקציה להיווסדה של הקהילה הרפורמית בברלין3.
ברחוב Wullenweber STR מס' 12. הבית המקורי נהרס ועליו נבנה בנין חדש. לזכרה של קהילת "עדת ישראל" הוקמה בשנת 1998 אנדרטה הכתובה בעברית בקרבת מקום, בצומת הרחובות Siegmunds Hof וSchleswiger Ufer.
בביקור השורשים בקיץ 2004 גילה יואל בן הדור השביעי, את הכתובת האנטישמית בגן המשחקים ליד הבית, (בתמונה אסף פדרו, בן הדור השמיני). הכתובת "Hitler lebt" (היטלר חי).
בשנת 1938 עם סגירת מוסדות "עדת ישראל" בתקופת הנאצים, עלתה המשפחה לארץ ישראל (פלשתינה) על ידי 
סרטיפיקט (רישיון עלייה בתקופת שלטונות המנדט בארץ), שניתן לסבא שמואל כמורה לחינוך גופני. העלייה נעשתה דרך העיר טריסט באיטליה, באוניה לחיפה (הצילום של משפחת שמואל הכט היא משנת 1937). בארץ התגוררה המשפחה תחילה בנווה שאנן ליד חיפה. סבא לימד בחיפה בבית ספר "נצח ישראל" בהדר הכרמל בחיפה. לצרכי פרנסת המשפחה באותה תקופה, נהפכה משפחתנו למשפחה אומנת וקלטה ילדים של עלית הנוער, ובתוכם גם את "ילדי טהרן". בשנת 1942 על פי דרישת עלית הנוער, עקב ההפצצות של המטוסים האיטלקיים את חיפה כולל את בתי הזיקוק, עברה המשפחה, ל"נווה יעקב" ("כפר עברי"), ישוב בדרך לרמאללה. נווה יעקב של תקופת היישוב, נפלה לידי הירדנים במלחמת השחרור (1948) ואתה גם עטרות, ישוב יהודי סמוך. ישובים אלו נהרסו עד היסוד. רק לאחר מלחמת ששת הימים, עם הכיבוש הישראלי נבנה האזור מחדש ואף הפך לחלק מירושלים רבתי.
בשנת 1944, נדדה המשפחה מנווה יעקב לשכונת קטמון (ביקעה, ביוונית). שכונה כדוגמת טלביה, שבהם התגוררה "האצולה" הלא יהודית של ירושלים. בקטמון שכר סבא שמואל בית קומתיים עם חורשה וגינה וניהל של מוסד לילדים במשך השנה , ובקיץ התקיימו קייטנות לילדי "השמנת" של תל-אביב. סמוך להכרזת המדינה, עם הגברת המתיחות, שימש הבית כסליק לנשק וכאכסניה למשמרות של ההגנה בפני הכנופיות, שחדרו לקטמון עוד טרם נטישתה על ידי היהודים וטרם כיבושה מחדש. רבים מחברי ההגנהששהו בביתנו התפרסמו בהמשך מהם כמה מחללי הל"ה שנהרגו בדרכם לעזרת גוש עציון (15.1.1948) וכן זכור לטוב אליקים העצני שלא עזב את כינורו בזמן שהותו בביתנו. רק עם כיבושה מחדש של קטמון שבה שוכנו מפוני העיר העתיקה היא נהפכה לשכונה יהודית.
בסוף שנת 1947 על פי דרישת ההגנה נטשה משפחתנו את קטמון. עברנו לבית הסמוך למחנה הצבאי שנלר בשכונת מקור ברוך. דירה בבית מפואר אשר היה שייך למשפחה ערבית נוצרית (חורי). שילמנו 1000 שטרלינג כדמי מפתח, סכום גבוה מאד באותם ימים. מוסד הילדים ("מעון ילדים הכט") נסגר וסבא שמואל היה מובטל במלוא משמעות המילה. כותב שורות אלו מכר לסוחרים בשוק מחנה יהודה ציוד משומש וכלי בית של המשפחה על מנת לסייע בפרנסתה. סבתא אסתר עבדה במטבח של בית החולים שערי צדק. רק בשנת 1950 קבל סבא שמואל עבודה כמורה בת"ת (תלמוד תורה) "מזרחי" בהנהלתו של חנינא מזרחי (בצילום בשורה הראשונה השני מצד ימין סבא שמואל, על ידו חנינא מזרחי והחמישי מצד ימין ד"ר בולה), ומשם עבר ללמד לת"ת "שילה". ימי המצור על ירושלים עברו בביתנו במקור ברוך. אף חגיגת הבר מצווה עברה עלי בתקופה זו. בשבת פרשת "כי תצא" שעליתי לתורה בבית כנסת ישורון והוזמנו אורחים לביתנו במקור ברוך, נפלו בפגיעה ישירה 4 פגזי מרגמה על הבית, בחורשה ליד הבית מוקמה סוללת מרגמות ישראלית של 120 מ"מ וכנראה שאותרה על ידי הירדנים.
בשנת 1953 רכשה המשפחה בית קטן בשכונת בית וגן בית, בו גדל מתניה ושם העביר את ימי ילדותו ונעוריו. בבית וגן "הקים את בית הספר "נווה עציון". סבא שמואל הכט נפטר בשנת 1974. סבתא הכט נפטרה בשנת 2003. היא נקברה בליל שבועות בחלקת הקברים של המשפחה בהר הזיתים, המנוהלת על ידי חברת קדישא של הפרושים. בחלקה זו קבורים שמואל, ואסתר הכט לבית קליין ומרים, שנקברה זמנית בבית הקברות הזמני ב"שייך באדר" ליד בית המשפט העליון והועברה להר הזיתים בשנות הששים. בית המשפחה בבית וגן נמכר לאחר פטירת סבתא (2003). בצילום משנת 2002 סבתא רבה הכט, הדור החמישי עם שני ניניה ליאור ואסף, בני הדור השמיני.
יצחק קלי, אחי אסתר סבתנו, עלה לארץ עוד בשנת 1939 וגם רעייתו אסתר (אריקה ילידת 1921). היא הייתה תלמידתו (1927) של סבא שמואל, ועלתה לארץ ב 11 לספטמבר 1938. יוסף והדה קליין, ההורים של יצחק קלי ואסתר לבית הכט, העדיפו להישאר עם תושבי בית הזקנים במינץ שהיה באחריותם, ולא לעלות לארץ, ועל כך שילמו בחייהם.
שלושת ילדיו של שמואל (Sally) הם:
1. מרים ילידת 1932. נפטרה בשנת 1950 ממגפת שיתוק הילדים כאחות רחמנייה מתלמדת במגפת שיתוק הילדים בשנת 1950 (קבורה בהר הזיתים). ציור דמותה בשמן נתרמה לזיכרון בשנת 2004 לבית החולים שערי צדק ונמצאת בקומה השלישית בבנין ביה"ס לאחיות. ציור השמן היה תלוי במרכז סלון הבית בבית וגן, נעשה על ידי הצייר יהודה בקון4, שניצל ממחנה ההשמדה בטרזיינשטדט, בה הושמדו רבים מבני משפחת הכט וקליין (משפחתה של אסתר הכט בת הדור החמישי). יהודה בקון היה בזמנו מורה בבצלאל ומרים הייתה אחת מתלמידותיו.
2.יעקב (הנס) (5.9.1935) נשוי ליפה (26.11.1936) לבית סומך.
3.מתניה (11.6.1953) נשוי לזהבה (1953) לבית אוחיון.
-
[tp no_translate="y"]ILBA Israelitische Lehrerbildungsanstalt (Jewish Teachers College with dormitories), in Wurzburg. Founded in 1864 (Kettengasse 6; 1884 Bibrastr. 6; 1931 Sandbergstr. 1). Teachers college with strictly orthodox orientation; until 1919 managed by the famous rabbis Seligmann Baer Bamberger and Nathan Bamberger; hereafter mostly autonomous. Training provided : Teachers in Jewish elementary schools and cantors (for the numerous rural Jewish communities). 1931/32 "Israelitische Prparandenschule Hchberg" affiliated to ILBA. Acceptance of female students after overcoming orthodox resistance. At last the only Jewish Teachers College in the German Reich; closure during the pogrom of November 1938. The building was then used to house the expellees and refugees from the rural communities. At last people destined to be deported from Wurzburg were housed in the building (Teveth 2002).
-
עיר המחוז וירצבורג היא מקום הולדתו של המשורר יהודה עמיחי. יש בעיר ארמונות וגנים מתקופת הבארוק הגדולים ביותר בגרמניה. העיר הייתה בעבר עיר מקום מושבו של הבישוף. העיר מוקפת בכרמים והיא מוכרת כמרכז יין. 90% בתי העיר קרסו בשלהי מלחמת העולם השנייה.
-
עדת ישראל הוקמה בשנת 1869 כריאקציה להיווסדה של הקהילה הרפורמית. ראה נספח עדת ישראל.
יהודה בקון, יליד צ'כוסלובקיה (1925). בן למשפחה חסידית. בשנת 1941, בהיותו בן 13, נשלח לגטו טרזיינשטט, שם החל לצייר במעון לילדים. ב- 1943 נשלח לאושוויץ אולם ניצל. בשנת 1946 עלה ארצה בעליית הנוער, למד אמנות באקדמיה לאמנות בצלאל. היה מרצה במחלקה לאמנות באוניברסיטת חיפה ובאקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים. ב-1961 העיד במשפט אייכמן. ↩