"תור הזהב" של יהדות גרמניה החל בסתיו של שנת 1743 (אילון 2004) עם כניסתו הסימבולית לברלין בשער רוזנטל של תלמיד ישיבה בן 14 בשם משה מנדלסון, הנחשב כאבי תנועת ההשכלה. שער שדרכו הותרה כניסה ליהודים (ולבָקֶר). "תור הזהב" ליהדות גרמניה הטביע את חותמו על המדע והפילוסופיה, הספרות והמוסיקה, האמנות והפוליטיקה, המסחר והכלכלה של האומה הגרמנית.
סיומה של התקופה היה עם עלייתם של הנאצים לשלטון בשנת 1933. אולם תקופת "הרקוויאם הגרמני" 1743-1933(אילון 2004), היה רק נחלת מעטים בעוד רבים אחרים המשיכו את חייהם ללא שינוי, כמו משפחת הכט, אשר נמנתה על היהודיים שלא גרו בערים הגדולות (Landjuden) ולא זכו בהכרח לעדנה .
עשרים ואחת שנה אחרי תחילתה של תקופת הפריחה בשנת 1762, נולד איציק אנשל, אב השושלת של משפחת הכט, בכפר קטן בפרנקוניה התיכונה אשר במדינת בווריה. ארבעה דורות של המשפחה חיו באותו הכפר והתפרנסו ממסחר ומחקלאות עד שנת 1936.
יהדות גרמניה על כל גווניה, הרבה מעבר לשנות הנאציזם, חוותה שנאה בעוצמות משתנות במשך כל השנים. מדי פעם שתהפוכות פוליטיות רציניות ופחות רציניות התרגשו על גרמניה, נעורו שדי השנאה מרבצם ויהודים שילמו על כך את המחיר כשהיו קורבן לפוגרומים, להתנכלויות מתמשכות, לאיבה ולחשדנות. כך גם תושביה היהודיים של פרנקוניה התיכונה, בה התגוררה משפחת הכט. כבר באוגוסט 1819 התרחש "ליל בדולח זוטא" בווירצבורג, עיר המחוז של פרנקוניה התיכונה במדינת בבוואריה, עיר שבה הוכשר סבא שמואל בן הדור החמישי כמורה בשנים 1918-1923.
מווירצבורג התפשטו הפוגרומים לכל רחבי גרמניה. הערים כמו נירנברג ומינכן, כמו גם ווירצבורג הנכללות במדינת בווריה, ידועות לשמצה בהקשרם לתולדות הנאציזם. בין הסתה אנטישמית בוטה היו גם תקופות קידמה ונאורות, למשל בחירתו של יהודי קורט אייזנר (1867-1919), יליד ברלין, אשר מונה לראש הממשלה הראשון ברפובליקה של בוואריה, לאחר שהדיח את מלך בוואריה לודוויג השלישי לבית וויטלסבאך. אייזנר ונרצח בפברואר 1919 על ידי אנטון ארקו-ואלי לאומן צעיר שהסתיר את העובדה שאמו הייתה יהודייה (אילון 2004: 348). על מצבם של היהודים בפרנקוניה עוד ידובר בהמשך.
אני, יעקב הכט, בן הדור השישי לשלשלת משפחת הכט, יליד ברלין (1935), נולדתי שנתיים לאחר סיום תור הזהב של יהדות גרמניה (1933), לתקופה בה התגברה מאד השנאה ליהודים אשר הובילה לעלייתה של משפחתי לארץ בשנת 1938. בארץ באותם ימים, שררה כבר ההתנגדות עזה לכל דבר שהיה בו איזה שהוא סימן לגרמניה. היחס לשפה הגרמנית, שפת הדיבור של הורי גם בארץ, היה בעיני רבים מוקצה מחמת מאוס. כילד חשתי כ"אחר" בגלל השפה וחדלתי לדבר בה לחלוטין. היא נכחדה מפי ורק במאמץ רב חזרתי לדבר בה, כשלושים שנה מאוחר יותר. אולם זו הייתה כבר גרמנית עילגת וככזו היא בפי עד עצם היום הזה.
ימי ילדותי היו רצופים כמעט מדי יום בסיפורי זיכרונות מן העבר בלווי נרטיבים על גרמניה. הצורך של אבי שמואל ז"ל בהעלאת זיכרונות וחוויות השאירה בי צלקות נפשיות עד היום. ההיצמדות לחוויות העבר שאבי כה דבק בהן, השתלבה עם תפיסת עולם אורתודוכסית שהתבטאה בהקפדה על דינים ומנהגים, כפי שנרכשה בסמינר למורים יסודיים בווירצבורג. הסמינר למורים היה בין היחידים בגרמניה בו התקיימו לימודים מיוחדים שלא היו במתכונת של לימודי ישיבה כמקובל בקהילות היהודיות במזרח אירופה, דומה כי שם החלו גם הניצנים האופייניים ליהדות גרמניה האורתודוכסית, "תורה עם דרך ארץ".
במתכונת זו דגלו הרבנים יצחק דב במברגר ונתן במברגר תלמידיו של וולף המבורגר ויהודה הלברשטט (Ginzberg). התורה על פי גרסתו של סבא שמואל התבטאה ביראת שמים והצטמצמה לא פעם כאמור, לחזרה על טכסי הפולחן היהודיים. ההקפדה הרבה על דינים ומנהגים התחזקה עוד יותר בזמן שהותו כמורה בקהילת עדת ישראל בברלין (1932-1938). רבניה של קהילת עדת ישראל הבדילו מאד בין ההסמכה לרבנות שניתנה למצטיינים ביותר לבין הכשרתם של מורי הדת (Akademischer Religions Lehrer) שנתנה לפחות מצטיינים. שמואל ז"ל הזדהה בכל תפיסת עולמו כמורה דת, וככזה הקפיד בכל מהלך חייו. הוא לא רכש השכלה פורמאלית נוספת בגרמניה ובארץ וכל תפיסת חייו התבטאה באידיאל של הוראה בכתות הראשונות של בית הספר היסודי, אותה המשיך בקפדנות גם בארץ.
באווירה זו גדלתי אך לא הצלחתי להתבגר! אני ממשיך לחוש עד היום כ"אחר" (Other) דבר שהביא כנראה, את הצורך הבלתי נשלט בגילוי שורשיה של המשפחה. השאלה שהעמדתי בחיפושי האם זו השפעתה של תפיסת העולם של התרבות הבוורית? מדוע שררו גם מתחים בין אמי ילידת מגנצא לבין אבי, יליד בווריה?
חשבתי כי יחיד הייתי בתחושותיי אלו אבל עם פרסומו של הספר "הברלינאי האחרון" (2004), והרי גם אני יליד ברלין (1935) ולמיטב ידיעתי לא האחרון, הסתבר כי תחושותיו של יורם קניוק שבאו לידי ביטוי בספר הן גם תחושותיי:
"… בעיני רוחי ראיתי את הצעדים שאבי השאיר, התאוויתי להם. קינאתי בגרמנים על שהם חיים במחיצת הצעדים האלה. קינאתי בהם מפני שאבי וחבריו אהבו אותם יותר משאהבו אותי או אותנו או את הארץ שבה חיו ושבה נולדתי..".(מופיע גם על גבי העטיפה החיצונית של הספר).
אין ספק כי חיינו קשורים, לא סתם באורח קוגניטיבי, כי אם באורח פנימי, לאותו מכלול חיים של הורינו והורי- הורינו במשזר קשה- להתרה של מסורות משפחתיות, מקומיות, פוליטיות, וגם אינטלקטואליות – כלומר, סביבה, אווירה היסטורית, אשר הפכה אותנו למה ולמי שאנחנו היום. אנו מעלים את תולדות המשפחה מתהומות הנשייה. במעומעם אנו זוכרים את תודעת הילדות. לא תמיד ניתן להיעזר בפירושים על הדמויות בתצלומים המצהיבים, ולהיווכח שהם חלק מתולדות המשפחה. לא ניתן להסתפק בעץ המבנה המתבסס על תאריכים קלנדאריים לרוב, של שלושת המאורעות הביוגראפיים של האדם: יום הלידה, יום הנישואים ויום הפטירה.
ממש כמו יורם קניוק אני מגיע אל גרמניה פעם אחרי פעם, כדי להתחקות אחר "מפה גנטית" שהוריש לי אבי, ומנסה להתיר בכך את הקשר הגורדי1 היהודי-גרמני. אולם בניגוד לקניוק, אינני מרגיש עדין כי הצלחתי "להשתחרר מהשֵׁדים שרדפו אותי מאז ילדותי… עוצמתו של החיפוש אחר תולדות המשפחה ותפישת התפתחותה של אישיותי, שהיא למעשה חיפוש אחרי זהותי שלי, היא כה חזקה עד כי לעיתים, אני שוכח את השואה שהתרחשה בגרמניה, שבה הושמדו גם כמה מבני משפחתנו. על העמדה האמביוולנטית כלפי העלייה הגרמנית ניתן לעמוד גם ממחקר שנעשה על זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל (מירון 2004:143).
דומה כי מדינת בווריה, מקור שורשיה של משפחת הכט, תרמה לא מעט להתפתחותה של האנטישמיות ושנאת ה"אחר" שהחלה שם כבר במאה ה- 18.
קורדולה קאפנר (Cordula Kappner)2 אוהבת יהודים וחוקרת תולדותיהם, קבלה את פרס Obermayer Foundation לשנת 2004, על עבודתה בנושא: "על מחויבותה לתיעוד החיים היהודיים בזמן השואה ה-German Jewish History Award. בזכותה נפלה בחלקי ההזדמנות לקבל מידע רב על תולדות היהודיים בבווריה התיכונה, ובמיוחד על 250 משפחות שהתגוררו בפרנקוניה התיכונה, שבה נכלל גם הכפר, MAROLDSWESIACH , שבו החלו בשנת 1762, שורשיה של משפחת הכט. בלי עזרתה של קורדולה, היו המצבות בבית הקברות ERMERSHAUSEN של הכפר, בו קבורים בני המשפחה, אולי רק אתר לאמירת קדיש (בצילום מתניה, בן הדור השישי אומר קדיש במסע השורשים של קיץ 2003).
אולי אותם השֵׁדים שרודפים אותי מאז ילדותי, ומהווים חלק מהוויתי, מקורם בדימוייה של התרבות הבוורית, שבה יסודות השנאה לזרים ול"אחר" היוו קוד בלתי נפרד של תרבות זו. השנאה בין הקתולים לפרוטסטנטים, הייתה באזורים מסוימים בבווריה, עמוקה יותר מהשנאה ליהודים, אף אפליית נשים הייתה עמוקה יותר מאפליית היהודים (היילברונר 2000:9). התפתחות השנאה כנראה, הייתה קשורה לאותם קבוצות חברתיות, כמו איכרים או בעלי מלאכה, שספגו את נחת זרועה של המהפכה התעשייתית והפנו את תסכולם בין היתר, לשנאתם כלפי יהודים. קוד השנאה שהתפתח בתרבות הבוורית חדר גם למשפחתנו. גדלתי על שנאה בחוג המשפחה, גדלתי על שנאה נגד יהודים יוצאי מזרח אירופה (Ostjuden) כמו פולניה וגליציה שנחשבו למילים נרדפות כ"לא רצויים מבחינה חברתית" (אילון 2004::287).
השנאה לבני המשפחה התבטאה בין היתר, מהתעלמות קיומם של קרובים. מכל סיפורי אבי, החוזרים ונשנים, על זיכרונות ילדותו לא שמעתי מעולם על משפחתנו הענפה מרובת הילדים ששורשיה בכפר הולדתו. רק בשנת 2000, באחד מביקורי בכפר, נתגלה לי הכינוי "הכט העליון" (Obere Hecht), הכינוי של מקס וג'ני הכט, דודו של אבא, שגר על הגבעה בכפר
(כיום ברחוב הראשי בית מס' 29, שבו היה גר בעבר מנסס הכט). אותו מקס הכט הושמד באושוויץ בשנת 1943.יתכן שרבים מצאצאי משפחת הכט חיים בעולם אך הם נעלמו מתודעתו של אבי וכך נעלמו כמה משורשיה של המשפחה הרחבה. עדות נוספת הוא מכתב רודולף (ראלף) הכט, בן דוד של אבא שמואל. ראלף הכט כותב במכתבו (1988) כי הוא בן 77 (יליד 1911), היגר לארה"ב בשנת 1936, ואף ביקר בכפר בשנת 1971 והשתטח על קבר אמו, ג'ני שנפטרה בשנת 1925, אשר מצבתה שופצה כנראה, ביוזמתו. רק בסוף 2004 באמצעות מנוע החיפוש של גוגול, ייצרתי קשר עם בנו אלן (אהרון) המתגורר בפלורידה (ראה חלק ה' "בן משפחה נוסף.."). לטענתו, גם הוא לא ידע על קיום של משפחתנו, וכך הוא כותב
"I have never heard about you, the last time we were in Israel about 15 years ago, we stopped by the Blooms House, I think they lived in Haifa", (29.11.2004).
והוא חוזר וכותב חודש וחצי לאחר מכן…
I saw Sally Hecht from Maroldsweisach. Is that your father? I don't know why none of these names were ever mentioned to me by my father (07.01.05).
ושוב לאחר שלושה שבועות…
I am still amazed that my family never spoke of them. My father came to the states in 38 also. I just can't believe that there was never any mention of your family (31.01.05).
מאלן הכט נודע לי ששתי בנות דודה של אבי שרדו מהשואה והיגרו לניו- יורק הכוונה לריקה פרוידנברג ובבתה סיישל, בנות הדור השלישי.
אווירת השנאה בה גדלתי לא פסחה גם על קרובי משפחה שאינם שיכים למשפחת הכט, כמו שנאתו של אבי לדודתנו, ליזל (עליזה) קאופמן לבית קליין, שנפטרה בשנת 2001, אחותה של סבתנו אסתר(אלזה).
קשה לי נפשית, להרחיב את הדיבור על קוד השנאה ששרר בתוך הבית, בחוג המשפחה והסביבה החברתית
בה גדלתי. הדחף לחיפוש השורשים וחשיפתם נובעת מהרצון שלי להשתחרר מעט מהשדים ומקללת השנאה שאפפוני במשך כל ימי ילדותי ואף הטרידוני בימי בגרותי.
-
קשר גורדי- כינוי לבעיה סבוכה שקשה להתיר אותה
אלא ע"י נזק חמור למרכיביה על שמו של גורדיוס ((Gordius,
מלך פריגיה, אשר את קשר החוטים הסבוך שיצר "התיר"
אלכסנדר מוקדון ע"י ביתוקו בחרב (מתוך מילון ספיר). -
הגעתי אל גב' Kappner ב – 8.8.2000 באמצעות
תכתובת אינטרנט עם הגב' Katharina Grombach
מהמועצה המקומית של הכפר כדלהלן:From: "Grombach Katharina" >[email protected]>
To: >[email protected]>
Sent: 09:18 2000אוגוסט 08 יום שלישי
Subject: Information about your family named Hecht
Sehr geehrter Herr Dr. Hecht!
lhre Anfrage Uber lhre Familie "Hecht", wohnhaft gewesen
in Maroldsweisach, wurde an Frau Cordula Kappner,
Bibliotheks – und Informationszentrum, Durerweg 22, 97437 HaBfurt,
weitergeleitet. Frau Kappner hat sich intensiv mit Judischen
Vergangenheit hier in unserem. Landkreis Hasberge und alle
Informationen gesammelt. Sie kann deshalb als "Expertin" hierfur gelten.
Frau Kappner wird sich mit lhnen in Verbindung setzen und lhnen
Informationen zukommen lassen.
Mit freundlichen GruBen
Marktverwaltunq Maroldsweisach
From: "Bibliotheks- und Infomationszentrum (BIZ) HaBurt" <[email protected]>
To: <[email protected]<
Sent: 12:47 2000 אוגוסט 09 יום רביעי
Subject: Maroldsweisach
Dear Dr. Hecht!
My name is Mrs. Kappner and I will send you the information. Please give me your post address.
Yours sincerely
Mrs. Kappner ↩